בתורה, בספר דברים, יש מצווה שרלוונטית מאוד גם היום.
דברים כ"ד, ה': "וְאִישׁ יִקָּח אִשָּׁה חָדָשָׁה וְהָיָה פְּנֵי שָׁנָה לְבֵיתוֹ וְהַשְׁמַח אֶת הָאֵשׁ שֶׁלָּקַח."
על פי ספר החינוך, זוהי מצווה נפרדת מהתורה, המצוה על הבעל "לבלות את השנה הראשונה עם אשתו ולשמח אותה".
מה המשמעות של "לרצות אותה" מבחינה מעשית?
חינוך נותן הגדרה ספציפית: לא לצאת לעסקים כדי שתגור בנפרד ממנה במשך ימים רבים, אלא לחיות איתה במשך שנה שלמה מיום החתונה.
לכן, יהיה זה שגוי לחשוב שהמצווה היא שהבעל מחויב להישאר בבית כל השנה. זה יהיה רחב מדי.
ו"לרצות" כאן גם לא אומר פשוטו כמשמעו "לבדר את אשתך כל הזמן".
בהגדרתו של חינוך, הנקודה המרכזית היא חיים משותפים ללא פרידות ארוכות.
חינוך עצמו מסביר זאת כך: במהלך שנה זו, צריכים להתפתח הרגל וחיבה הדדית. הבעל מתמקד באשתו, והקשר בין בני הזוג מתחזק.
תורה ותורת ההתקשרות
כל זה מזכיר בצורה יוצאת דופן את תיאוריית ההתקשרות של בולבי, שהפכה כיום לקלאסיקה של הפסיכולוגיה.
בולבי תיאר התקשרות כמערכת של מערכות יחסים בין ילד למבוגר אכפתי. לא יהיה זה ראוי ליישם את מחקרו ישירות על זוגות נשואים טריים.
אבל בשנות השמונים, סינדי חזן ופיליפ הייבר הציעו שיש לראות אהבה רומנטית של מבוגרים כתהליך התקשרות.
בהמשך ספרות ההתקשרות של מבוגרים, בן הזוג עשוי להפוך בהדרגה ל"מבוגר אכפתי": אדם שאליו פונים לקרבה ותמיכה, שנוכחותו יוצרת תחושת ביטחון, וממנו קשה במיוחד להיפרד.
ישנן הקבלות רבות בין תיאוריית ההתקשרות לבין מצוות השנה הראשונה:
- אינטראקציה קבועה וחוזרת על עצמה;
- הפרדות מוגבלות;
- תגובתיות;
- משך זמן;
- התפתחות הדרגתית של קשר יציב.
נקודה אחת בולטת במיוחד: בטיחות.
בסיס אמין בנישואין
אחד המונחים המרכזיים של בולבי הוא בסיס מאובטח.
הפרדוקס של התקשרות בריאה הוא שאינטימיות לא צריכה להשאיר אדם קרוב לבן/בת הזוג שלו כל הזמן. להיפך, ביטחון בזמינותו של האדם האחר מאפשר לאדם לסגת ברוגע אל העולם החיצון ולחזור אליו.
אם נסתכל על מצוות השנה הראשונה בצורה זו, נוכל להבין אותה לא כחובתו של הבעל להיות בקרבת מקום כל הזמן, אלא כתקופה של יצירה אינטנסיבית של בסיס חדש ואמין.
לפני הנישואין, לאדם כבר יש מערכות התקשרות אחרות:
- הורים;
- משפחה ממוצא;
- חברים;
- קהילה.
לאחר הנישואין, נוצר דיאדה חדשה מיסודה.
כדי שבן/בת הזוג יתפוס מקום מרכזי במערכת זו, עצם עצם חופתה אינה מספיקה.
על החיבור לרכוש היסטוריה:
אני עוזב - אני חוזר; אני מרגיש לא טוב - אתה זמין; מתרחשת התנגשות - החיבור שוחזר; אני מרגיש טוב - אני משתף את זה איתך.
במובן זה, מעניין במיוחד שהתורה אינה מדברת רק על שמחת החתונה או על השבועות הראשונים.
היא מבדילה תקופה ארוכה של חיים משותפים - שנה, שבמהלכה נוצר ביטחון בריא זה בזה בין בני הזוג.
מדוע רבנים חוזרים לשנה הראשונה?
לכן אין זה מפתיע שאם זוג מתקשה, רבנים המתמחים בשלום בית, שלום בית, לומדים בעיון את שנתם הראשונה עם הבעל והאישה.
הם מחפשים פגמים ולפעמים ממליצים לעשות מחדש לפחות חודש במקום שנה כניסיון שני למצוות "השנה הראשונה" - כדי להשקיע מחדש זמן ומאמץ בבניית בסיס בריא למערכת היחסים.
קול החתן וקול הכלה
ולבסוף, ציטוט מתוך הברכה המסורתית של זוג צעיר מתחת לחופה, פסוק מספר הנביא ירמיהו:
"קול החתן וקול הכלה עוד יישמעו בהרי יהודה ובסביבות ירושלים."
כפי ששמעתי מרב אביעזר וולפסון ז"ל, אשר בנוסף לידיעתו המעמיקה בתורה, היה גם מומחה גדול בשלום-בית, מכאן אנו למדים שהחתן והכלה מדברים בקול מיוחד.
ולמרות שהברכה רומזת על דברים נשגבים - איחוד החתן, האל, והכלה, העם היהודי - ישנה משאלה נוספת:
לחזור לעתים קרובות יותר לקול החתן והכלה.
ולדברי ג'ון גוטמן, דווקא "האחוז" של הקולות הללו הנשמעים בקולותיהם של הבעל והאישה במשרדו של הפסיכולוג הוא שיקבע את עתיד נישואיהם.
---
משה אסטרין רב, חבר מועצת רבני אירופה, פסיכולוג משפחתי, יועץ הורות, מדריכי אורים, מטפל בדמנציה.