למה אנחנו מתאהבים באנשים שאנחנו יודעים שיהיו אומללים?
אנחנו חוקרים מדוע אנחנו נמשכים שוב ושוב לבני זוג שברור שהם לא מצליחים לספק חום ואינטימיות. אנחנו חוקרים את הפסיכולוגיה של התקשרות, תרחישים מהחיים האמיתיים, וצעדים מעשיים אם נמאס לכם לבחור את ה"לא נכונים".
היא התאהבה שוב בגבר שלא היה זמין רגשית. היא לא שמה לב לזה מיד, היא פשוט הרגישה את הכימיה, את העניין, את המשיכה. כמה חודשים לאחר מכן, תחושה מוכרת השתלטה עליה: היא השקיעה יותר, נעשתה חרדה יותר, ציפתה לתשומת לב שהגיעה במשורה ובאופן לא סדיר.
במבט לאחור, זו לא הפעם הראשונה. תרחיש דומה כבר קרה בעבר - עם אדם אחר, בנסיבות שונות, אבל עם אותה תוצאה: חרדה, חוסר אינטימיות, תחושה שחייבים להרוויח אהבה.
שאלה שעולים לעתים קרובות על ידי פסיכולוגים היא: מדוע אני נמשך דווקא למקומות שבהם ארגיש לא טוב? מדוע בני זוג רגועים, נגישים וחמים נראים "לא מעניינים", בעוד שאלה שבטוח יגרמו לי לחרדה נראים כמו מגנטים?
התשובה אינה מזל רע או "כל הגברים אותו דבר." היא טמונה בפסיכולוגיה של התקשרות ודפוסים שנוצרו הרבה לפני מערכת היחסים הראשונה.
סוגי התקשרות חרדתית ונמנעת
הפסיכולוגיה מבחינה במספר סוגים של התקשרות הנוצרת בילדות המוקדמת דרך מערכות יחסים עם הורים. המרכזיים שבהם בנושא זה הם חרדה והימנעות.
אנשים עם סגנונות התקשרות חרדתיים גדלו בסביבה של קשב בלתי צפוי: אהבה ודאגה היו נוכחים ונעדרים, בהתאם למצב הרוח של המבוגר. הנפש למדה להיות רגישה לאותות הקלים ביותר של אישור או דחייה ו"להתחרות" על תשומת לב.
אדם עם סגנון התקשרות נמנע, לעומת זאת, גדל במקום שבו רגשות לא היו בראש סדר העדיפויות, שבו היה בטוח יותר לא לחפש אינטימיות בגלוי אלא להתמודד בכוחות עצמו.
כאשר שני הסוגים הללו נפגשים, מתגלה דפוס מוכר: האדם החרד מושיט יד לתשומת לב, האדם הנמנע נסוג בתגובה ל"יותר מדי" רגש - והאדם החרד מושיט יד חזק עוד יותר.
זה מתברר כמעגל קסמים שבו שני הצדדים מכירים, אבל מרגישים רע.
חמש סיבות פסיכולוגיות לבחור את אלה שאיתם ברור שיהיה לכם רע
1. המוכר מרגיש בטוח, גם אם זה כואב.
אם בילדות הקרבה של מבוגר הייתה לא יציבה, הנפש למדה לזהות אהבה בדיוק בצורה זו: הפכפכה, הדורשת זכות, מאבק על תשומת לב.
בן זוג נגיש וחם באופן עקבי יכול להרגיש מוזר, "לא כמו אהבת אמת", כי זה לא מוכר. הלא מוכר מפחיד יותר מכאב מוכר.
2. חוסר נגישות מוכיח באופן תת-מודע את הערך העצמי.
אם תצליחו "לזכות" בגבר קשה וסגור, זה נקרא באופן תת-מודע כהוכחה: אני מיוחד, הצלחתי במקום שבו אחרים לא הצליחו.
בן זוג זמין שמגלה עניין באופן מיידי לא נותן את תחושת ה"ניצחון".
הבעיה היא שזה עובד רק בהתחלה, ואז מתחילים החיים האמיתיים ביחד, שבהם חוסר זמינות כבר אינו הוכחה, אלא חוסר כרוני באינטימיות.
3. פחד מאינטימיות אמיתית
זה נשמע פרדוקסלי - לרצות אינטימיות ובו זמנית לפחד ממנה.
אבל אם אינטימיות בעבר הביאה כאב - בגידה, אובדן, פרידה מוקדמת מדי מאדם משמעותי - הנפש יכלה להסיק: אינטימיות שווה ערך לסכנה.
בחירת בן/בת זוג לא זמין/ה הופכת להגנה לא מודעת: אפשר לרצות אינטימיות איתם/ן ללא סוף מבלי להסתכן בכך שגם אתם מקבלים אותה.
4. תסמונת המציל: הרצון לכתוב מחדש את התסריט
אפשרות נוספת היא הסיפור של "אני אתקן אותו".
נראה: הוא כל כך קר כי הוא פשוט לא פגש את זו שתחמם אותו, ואני אהפוך לאישה הזאת.
בלב הסיפור היפה הזה עומד לעתים קרובות ניסיון להוכיח את המשמעות של האדם עצמו דרך השינויים של אחרים, במקום לבנות מערכת יחסים עם מישהו שכבר מסוגל לאינטימיות כאן ועכשיו.
5. חזרה על תרחיש האב
לפעמים אנחנו משחזרים באופן לא מודע את מודל מערכת היחסים של הורינו, כי זהו מודל האהבה היחיד שראינו בחיים האמיתיים, גם אם הוא היה כואב.
בתה של אישה שסבלה מבעל מופנם רגשית במשך שנים רבות עלולה לבחור באופן לא מודע בני זוג דומים בניסיון "לסיים" את הסיפור שאמה לא הצליחה לסיים.
כיצד להבין שאתה נמצא בתרחיש הזה
- אתה נמשך לאנשים שמאופקים רגשית או בלתי צפויים, בעוד שבני זוג רגועים ויציבים נראים "משעממים".
- תרחיש דומה במערכת יחסים חוזר על עצמו עם אנשים שונים.
- אתה מצדיק את הקרירות של בן/בת הזוג שלך: "ככה הם פשוט", "קשה להם להראות את רגשותיהם".
- משיכה חזקה ו"כימיה" מתעוררות דווקא היכן שיש אלמנט של חרדה וחוסר ודאות.
- במערכות יחסים יציבות וצפויות, אתה הופך במהירות ל"לא שקט", ואתה משתוקק ליותר תככים.
לא ניתן לשנות זאת באמצעות כוח רצון בלבד.
מכיוון שמנגנון כזה פועל ברמה שקשה לראות מבפנים.
את יכולה לומר לעצמך כמה שאת רוצה, "תבחרי גברים זמינים", אבל אם התכנות הפנימי שלך מוגדר במיוחד לחוסר זמינות, בן זוג מתאים ייראה לא מעניין, "ללא ניצוץ".
זה כמו לנסות להרוות את הצמא שלך במי מלח. אתה שותה אותם, אתה מקבל את מה שביקשת, אבל ככל שאתה שותה יותר, כך אתה נהיה צמא יותר. הגוף משתוקק למשהו שדומה למים, אבל לא יכול להחליף אותו.
איך אני מתחיל לשנות את זה?
הצעד הראשון הוא לראות את הדפוס, לא "מערכות יחסים כושלות" בודדות. התבוננות לאחור על מספר סיפורים ומציאת חוט מקשר היא תחילתו של שינוי.
הצעד השני הוא להבין מהיכן מגיע דפוס ההתקשרות הספציפי הזה: מה קרה בילדות, מה הייתה חוויית הקרבה הראשונה, וכיצד היא השפיעה על תחושת ה"נורמליות".
הצעד השלישי הוא לאמן בהדרגה את הנפש לתפוס יציבות וחמימות לא כ"משעממים", אלא כמשהו שבאמת מביא רגשות חיוביים. זהו תהליך הדרגתי, שבו תגובות ישנות מוחלפות בחדשות ובריאות יותר.
אם אתם מזהים את עצמכם בתרחיש המתואר ומבחינים שסיפור דומה חוזר על עצמו שוב ושוב, כמעט בלתי אפשרי לראות את שורש הדפוס בעצמכם, משום שאתם מסתכלים על הסיטואציה מאותן תפיסות שיצרו אותה.
במהלך הייעוץ, נחקור את הקשר הזה בדיוק: מדוע את נמשכת לסוג מסוים של בן זוג, מהיכן נובע סוג זה של התקשרות, וכיצד לשנות בהדרגה את המצפן הפנימי שלך כך שיצביע לא על כאב מוכר, אלא על מה שבאמת מתאים לך.
אם אתם מזהים את עצמכם בתרחיש הזה ורוצים להבין מדוע מערכות יחסים ממשיכות להוביל לאותה תוצאה, תוכלו לדון במצבכם בפגישת ייעוץ.