אל תמליץ על פסיכולוג.

כמו אנשי מקצוע רבים, אני זועם על הצהרות כאלה. מישהו כותב לקבוצה, מתלונן על חייו, מבקש עצה, ואז מסרב לקבל טיפול.

מבחינתי, זה דומה לסיטואציה הזאת:

> לדוגמה, מישהו נכנס לפייסבוק וכותב: > > "אני לא יכול ללכת, אני לא מרגיש את הרגליים שלי, אני זוחל. איך אני יכול ללמוד ללכת? אני זוכר שהלכתי ואפילו רץ. אחר כך נדרסתי על ידי אוטובוס ומסיבה כלשהי הפסקתי ללכת. > > רק אל תציע ללכת לרופא. כבר הייתי אצל הרופא, והוא לא ריפא את הנזלת שלי. מה הטעם לחזור אליו שוב? הוא פשוט יתפוס אותי. עדיף שתיעץ לי איך להתמודד עם זה בעצמי."

אני קורא בקשות כאלה וחושב: באיזו מאה אנחנו חיים?

__התחל_אסימון_חדש_0__הסיפור של הנרייטה

לדוגמה, הייתה לי לקוחה, נניח, הנרייטה.

חיי האהבה של הנרייטה לא התנהלו. היא הייתה מושכת ומשכה הרבה תשומת לב מגברים, אבל זה מעולם לא התפתח מעבר לכמה דייטים.

התחלנו להבין מה שבור בהוראות התסריט. מצאנו שרשרת שלמה של "שברים".

בעלה של סבתי נסע למלחמה. הוא חזר מהמלחמה, אבל לא לכפר שלו, אלא לכפר שכן, כדי לגור עם אישה אחרת. סבתי נותרה לבד עם ארבעה ילדים וגידלה אותם אחרי המלחמה.

בתה הצעירה של סבתא, אמה של הנרייטה, אמרה:

"הכל יהיה שונה בשבילי."

היא עברה לעיר ועשתה קריירה. היא לא הסתמכה על אף אחד, אלא השיגה שגשוג בכוחות עצמה. היא התחתנה, אך בעלה "בטעות" התגלה כאלכוהוליסט. הוא "בגד" בה כל יום עם בקבוק.

האם התרחיש התנהל אחרת? כן וגם לא.

אבל הוא היה אבא נפלא כשהוא לא היה שיכור. אז הנרייטה לא פחדה מגברים ולא נמנעה מהם כלפי חוץ, אבל היה לה ציווי פנימי: גבר יבגוד בהכרח.

לפעמים קשה מאוד להחליף לחלוטין את המרשם בעבודה, אך ניתן למצוא גרסה מקלה יותר שלו.

כשהנרייטה ואני הגענו למסקנה שהסדר לא "יגדל יחד", התחלנו לחפש אפשרויות ל"רמאות" שעשויות להתאים לה:

• מה אם בעלי בוגד בי בעבודה;
• עם דיג;
• עם מכונית;
• עם תחביב?

הנרייטה מצאה דרך מתאימה לבגוד. חודש וחצי לאחר מכן, היא פגשה גבר איתו החלה מערכת יחסים שהתפתחה מאוחר יותר לנישואין.

עכשיו יש להם שני ילדים, והנרייטה כלל לא מודאגת מה"בגידה" שלו.

מדוע פגישה אחת עשויה לא להספיק

בפסיכותרפיה, פסיכולוג מאבחן מטופל במשך זמן מה, בדיוק כפי שרופא בהכרח מאבחן מטופל.

יתר על כן, ככל שהאבחון מקיף יותר, כך ניתן לבחור את הטיפול בצורה מדויקת יותר.

אנשים שכותבים "לא מציעים פסיכולוג" נוטים להמשיך עם:

> "ניסיתי את זה פעם אחת, וזה לא עזר." > > "ניסיתי את זה פעמיים, וזה לא עזר."

מבוגרים מבינים שאי אפשר לבצע אבחון מקיף של מחלה קשה בביקור אחד אצל רופא.

כמו בדוגמה הקודמת, הבעיה עשויה להיות נפוצה על פני מספר דורות או, כפי שקורה לעתים קרובות, בילדותו המוקדמת של הלקוח. אי אפשר להבהיר זאת בפגישה אחת או שתיים.

הסיפור של ויטלי

לדוגמה, אחת הלקוחות שלי, נניח ויטלי, לא יכלה לבחור בין שתי נשים.

הוא אהב את שניהם, שניהם נלחמו למענו. שלושתם סבלו, אבל הוא לא יכול היה לבחור.

בזמן שניסינו להבהיר את המצב במסגרת יחסינו הנוכחיים, היינו במבוי סתום. שום דבר לא התקדם.

אבל כשביקשתי ממנו לדבר על ילדותו, התברר שסבתו ואמו נלחמו זו בזו על השפעה עליו ועל הזכות להיות מעורבים בגידולו.

לסיטואציה הזו הייתה השפעה רגשית כה עמוקה על ויטלי, עד שהוא שיחזר אותה באופן סמלי ולא מודע כמבוגר. כילד, הוא לא יכול היה לבחור בין אמו לסבתו. כמבוגר, הוא לא יכול היה לבחור בין שתי נשים.

בהדרגה התרנו את קשרי מערכת היחסים שלו:

• בנפרד עם אמא;
• בנפרד עם סבתא.

שלושה חודשים לאחר מכן, אחד המאהבים של ויטלי ויתר מרצונו על חיזוריה. הוא "הלך" לאישה השנייה - הבחירה נעשתה עבורו.

ויטלי היה מאושר לחלוטין. הוא עבר לגור עם ה"מנצח", וכעבור שישה חודשים הם ביססו את מערכת היחסים שלהם.

עזרה פסיכולוגית לא עובדת בפגישה אחת בלבד

לכל פסיכולוג יש דוגמאות רבות כאלה:

• ריפא מערכות יחסים;
• ריפא טראומות;
• הקל על תסמינים;
• שיקום הערכה עצמית;
• חיזק ביטחון עצמי.

ישנן בעיות פסיכולוגיות רבות שפסיכולוג עובד איתן.

מה פסיכולוג צריך לעשות?

איזו עצה היית נותן לפסיכולוג שמתבקש לא להציע את עבודתו?

הירשם לייעוץ (https://restarta.one/therapists/tamara-shaposhnikova)

---

תמרה שפושניקובה פסיכותרפיסטית, פסיכולוגית בארץ המוצא, בעלת תואר דוקטור בפדגוגיה, פרופסור חבר, פסיכותרפיסטית במרשם המאוחד של פסיכותרפיסטים אירופיים, חברה מקבילה באקדמיה הבינלאומית לחינוך מתקדם.